מסת שריר באימון פונקציונלי – ככה תעשו את זה נכון!

הסרטון עוסק בשאלה האם ואיך ניתן למקסם עלייה במסת שריר (היפרטרופיה) במסגרת אימונים פונקציונליים. דאגתי לפרק את הנושא לשלושה פקטורים מרכזיים ושלוש אסטרטגיות עבודה בשטח:

  1. שלושת הפקטורים הקריטיים לעלייה במסה:

גירוי שרירי מספק: ניתן להשגה כנגד משקל גוף, משקולות חיצוניות או TRX, כל עוד הגירוי מאתגר את השריר.

עומס הדרגתי (Progressive Overload): העלאת הגירוי ככל שהגוף מסתגל לעומסים הקודמים.

תזונה מותאמת: צריכה של 1.6-2.גרם חלבון לכל קילו משקל גוף (עם נטייה ל-1.6-1.8 בתור דעה אישית שלי), לצד פחמימות ושומנים איכותיים בהתאם לנתוני המתאמן.

  1. אסטרטגיות עבודה לפי סוג האימון:

חלק הכוח (תחילת אימון): עבודה בטווח חזרות נמוך כנגד משקל כבד מאפשרת ניהול מדויק של עומס הדרגתי ומעקב אחרי התקדמות.

חלק ה-Metcon (עצימות גבוהה):

בניגוד למחשבה שצריך רק משקלים כבדים, ניתן לייצר היפרטרופיה גם בטווח של 35 חזרות, וככל הנראה שבתנאי שמגיעים לכשל שריר.

במטקונים כמו 21-15-9, מתאמנים חזקים צריכים לשאוף לכשל בחזרות (למשל במתח סטריקט) כדי למקסם את הגירוי.

התאמה לרמת המתאמן:

מתאמנים חזקים: צריכים לשאוף לכשל או קרוב מאוד לכשל בטווחי חזרות גבוהים באימון הפונקציונלי.

מתאמנים פחות מנוסים: בטווחי חזרות נמוכים (5-7), מומלץ לעצור 1-3 חזרות לפני כשל (זה נקרא רזרבה) כדי לשמור על בטיחות ואיכות תנועה. זה כמובן תלוי נפח האימון- והעצימות תהיה בהתאם.

  1. דגשים למאמנים:

ניטרול העבודה נגד הזמן: כדי למקסם היפרטרופיה, לפעמים צריך "לשחרר" מהזמן ולקחת מנוחות בהתאם. במקום רק לרדוף אחרי הזמן כדי לסיים את האימון כמו כולם.

מוטיבציה דרך תוצאות: שינוי ויזואלי (בין היתר, היפרטרופיה) הוא המניע העיקרי של רוב המתאמנים. ככל שנעזור להם להשיג את הגוף שהם רוצים, ההתמדה שלהם תעלה.

צרו קשר ובואו לאימון ניסיון בלתי נשכח!